גשר הולכי הרגל של בית החולים אסותא
מיועד לחבר בין רובע המגורים הסמוך מצפון- רובע ט' לבין מתחם בית החולים, אך למעשה הוא הרבה יותר מכך ומהווה את שער הכניסה הראשי לעיר אשדוד מצומת "עד הלום"- כביש 4. עיצוב הגשר מתייחס לחשיבות הסמלית העצומה הזו ומשלב מוטיבים ימיים אשר קיימים בסמלי העיר השונים : הגל, המפרש והתורן. האלמנט הקונסטרוקטיבי הראשי הוא גם קשת שער הכניסה לעיר ממזרח למערב וגם התורן הקורא לשלום היוצאים ממערב למזרח. אלמנט גלי זה תולה במוטות תלייה או סומך לסירוגין את דרך הולכי הרגל. שביל ההליכה מתפתל בין אלמנט זה ומקנה להולכי הרגל חווית מבטים שונים ומגוונים לאורך ההליכה. קירוי המפרש מצל על הולכי הרגל בשעות היום החמות ומואר באופן דרמטי בשעות הלילה.
עקרונות התכנון בהצעה לתכנון "מוזיאון חיל האויר"
מבנה המוזיאון תוכנן בהשראת עולם המטוסים והתעופה, ומשולבים בו אלמנטים בהשראת סככת האווירון המיועדת לשימור. בתכנון ניתן דגש מיוחד על חזית חמישית ייחודית לטובת הצופים ממעוף המטוס. עולם האווירודינמיקה היווה את מקור ההשראה לעיצוב חזיתות המבנים. הרפפות, שנועדו להצללת מבני המוזיאון וסינון קרני השמש החודרות למבנה, עוצבו תוך שימוש באלמנטים מחקר תנועת האוויר. עצם מיקומו של המוזיאון בצפון הנגב מחייב תכנון בר קיימא המתחשב בסביבה ויצירת מיקרו אקלים בעל תנאי נוחות תרמית באיזור המדברי החם. תאורת המבנים בשעות היום נעשית על ידי שימוש באור השמש הטבעי תוך סינון קרני השמש הישירות באמצעות רפפות. איזור המוזיאון הפתוח יוצלל על ידי שילוב של פרגולות ועצים רחבי נוף. כמו כן, המבקרים יהנו ממעבר רציף, מגונן ומוצל, בין מתחם המוזיאון לשמורת הטבע המקיפה את אזור החניה. ובאיזור החניה ינטעו עצים רבים ליצירת הצללה והורדת הטמפרטורה.
תחרות כפר משתלמים בטכניון – זכיה במקום שני בשלב ברירת המזמין
בתחרות לתכנון מגורי משפחות סטודנטים בטכניון שנערכה בשנת 2003, התמודדנו בשאלה כיצד לתכנן מגוירים בסביבה מיוערת. הרצון הוא כמובן להשתלב , לשמר, לנצל את היתרונות ,לפרוט את הנוף לקנה מידה אנושי, ליצור שפה אחידה אבל מגוונת. תכנון הפרויקט הושפע מגיאומטריות פיסיקליות החוקרות את המורכבות המתמטית של אובייקטים ותופעות טבעיים. מספר אינסופי של פריטים דומים בקנה מידה שונה, במערכת שמשלבת חוקיות סדורה וברורה עם אקראיות שיוצרת הפתעה וגיוון. התוצאה: כל מה שיפה בטבע. עלים, ענפים, צמחים, סלעים, קווי חוף, ברקים. את המבניות המתמטית הזאת אפשר ליישם גם באדריכלות. לא חיקוי של צורות או חומרים טבעיים, אלא שימוש בחוקיות המורכבת בתור שפה אדריכלית. יישום העקרונות המתמטיים הללו בפרויקט נעשה דרך שימוש באותה חוקיות בכל קנה מידה. כל יחידה בסיסית בונה יחידה גדולה יותר, וכולן פועלות לפי עיקרון זהה, בו גורעים מתוך קובייה מסות ביחס שווה. הגריעות הללו הופכות להיות מרפסות, כניסות ושטחים פתוחים. כך מתקבלת היררכיה של שטחים, חללים ומסות. שיטת הרכבת המבנן, החזיתות ואף תכנון יחידות המגורים הם תוצאה היא אי סדר מבוקר. הקוהרנטיות בין תוכנית, חתך וחזית במבנים יוצרת שפה אדריכלית מגובשת ייחודית לפרויקט. למעשה כל המבנים דומים אך הזהות של כל יחידה נשמרת. צוות התחרות: אד\' יבגי שמעון, אד\' יבגי-סיטון גלי, הנדסאי אדר\' מירונוב דימה.
"כפכפים ועניבות" תחרות רעיונית לתכנון אזור חוף הרצליה – זכיה בציון לשבח
בתחרות לרה-תכנון של רצועת חוף הים של הרצליה, שנערכה בשנת 2002, תוכננה טיילת המחברת בין ארבעה אתרים חדשים, אשר יהוו את העוגנים ומרכזי הכובד שלה. ארבעת אתרים אלו יועדו להיות מרכזים שונים באופיים, בעלי קהל יעד שונה ושעות פעילות אחרות. בין המרכזים מספקת הטיילת חוויות משתנות: לעיתים היא טיילת עילית המשקיפה על הנוף מהצוק, המשתנה לטיילת עירונית, מדרחוב ואטרקציות, לעיתים טיילת הנושקת לקו החול והמים. בחלקים אחדים הטיילת הופכת להיות חלק ממרכז עירוני שוקק חיים, ובחלקים אחרים היא משתנה לטיילת נופית בעלת אופי טבעי. הגיוון, הרצף וההשתנות לאורך קו החוף, כמו גם ההתאמה והשתלבות עם המצב הקיים הוא ההישג התכנוני הראשי. טיול בחלק הדרומי אינו דומה להליכה בחלק הצפוני, דבר אשר הופך את הטיילת לאטרקטיבית לקהל יעד שונה לאורך שעות פעילות שונות. צוות התחרות: גלי יבגי סיטון, גליה גור.
מרכז היום לקשיש בעפולה – השתתפות בתחרות מוזמנים
תחרות לתכנון מרכז יום לתשושים ותשושי נפש בעפולה, שנערכה בשנת 2007, אשר יהווה את הליבה הארגונית ותשתית השירותים לצרכים הייחודיים למגוון אוכלוסיית הקשישים בעיר ובאזורי הפריפריה. המבנה מרוכז סביב חצר מרכזית פנימית ומוגנת, כדוגמת חצרות מנזרים, ובכך מקנה הגנה ופרטיות לאוכלוסיית התשושים. כמו כן המרכז מתוכנן כשלב ראשון בקומה אחת, כדי ליצור הרגשת אינטימיות. הרצון הוא לגרום לתשושים להרגיש כי הם מגיעים לבית שני. למעשה המטרה המרכזית היא למנוע את הרגשת הבדידות בה חיים קשישים רבים. התנועה סביב החצר הפנימית ודרכה, מקנה הרבה אפשרויות מפגש ואינטראקציה חברתית. שילוב החצר המגוננת יוצרת תחושת פתיחות, אור ואוויר צח, בניגוד לתחושות של מרכזים רפואיים שונים. השפה האדריכלית של המבנה, ממשיכה את רעיון הפרטיות מול הקשרים הסביבתיים עם העיר. המטרה היא לייצר שקט פנימי, לעומת עניין בחזיתות החיצוניות. החצר היא ריבועית ואחידה, ללא משחקים נפחיים מיותרים. השימוש בחיפוי אבן בהירה ונסורה, כדוגמת המבנים בסביבה, מחזק את האמור. בחזיתות החיצוניות של המבנה, יש חופש גדול יותר, כדי למנוע תחושה של מבנה גדול ומאיים. כבר מחוץ למבנה יש רמז למה שמתרחש בתוך המרכז. דרך מבואת הכניסה ניתן להביט אל החצר הפנימית. בחזיתות יש פירוק בין שני גבהים וחומרי גמר. הבליטות החיצוניות גבוהות יותר, יש בהם פתחים אנכיים ואופקיים בשפה מודרניסטית. לעומתם, הנפחים המחברים הם נמוכים יותר, הפתחים בהם אופקיים, וחומרי הגמר הם כדוגמת החצר – חיפוי אבן . צוות התחרות: אדר' גלי יבגי סיטון, אדר' שמעון יבגי, אד' ורד כהן, הנדסאי אדר' אסף טושינסקי.
תחרות המרחב הציבורי השלטוני בירושלים
עקרון התכנון המרכזי הינו זיהוי , אפיון וחידוד הפעילות האנושית במרחב הציבורי במתחם. למעשה הפרוגראמה התכנונית מורכבת מהמפגש בין סמלי השלטון והתרבות של מדינת ישראל, עם הפעילות היומיומית העממית של תושבי ירושלים. דרך רופין מהווה את ציר התרבות והממשל. ולכן בחרנו לחזקו ע"י הוספת מבנים לאורכו. דרך זו הופכת להיות רחוב עירוני תוסס, עמוד שדרה תרבותי שאוסף אליו פעילות ממשרדי הממשלה, מבקרי המוזיאונים, ובאי האטראקציות התיירותיות לאורכו. תחילתו "בכיכר האוניברסיטה" ותחנת הרכבת הקלה, המשכו ברחבת מוזיאון המדע המחברת בין האגף הישן לאגף החדש , ולאורך שדרת עצים, בתי אוכל, מבני משרדים, ומוזיאון הטבע. במרכז שדרה זו מתוכננת הכיכר הייצוגית והרשמית בכניסה למוזיאון ישראל. כיכר זו תיבנה מעל חניה תת קרקעית אשר תקל את גישת הנכים למוזיאון ישירות דרך ביתן הכניסה החדש. החלל הציבורי של "כיכר התרבות" מוגדר בין המבנים השונים: מוזיאון המקרא המורחב, מוזיאון ישראל ומוזיאון רשות העתיקות המתוכנן. בכיכר זו מתרחש החיבור בין השדרה לפארק העירוני. מנקודה זו והלאה דרך רופין הופכת לרחוב אשר חוצה את הריאה הירוקה המחודשת של ירושלים. לדעתנו המשך הרחוב במתווה הקיים וחיבורו לצומת רחובות בן צבי וחיים הזז, מהווה גבול מלאכותי לגן סאקר הקיים, ומנתק בין המשאב ההיסטורי האזורי – מנזר המצלבה לבין הפארק. עמק המצלבה הופך למובלעת חסרת משמעות. ההמשך הטבעי של השדרה החדשה צריך להיות בקו ישר ומתון טופוגרפית עד לפינת רחובות הרב הרצוג וטשרנחובסקי, כך שחלקו הגדול של עמק המצלבה והמנזר בתוכו נוספים לשטחי הפארק החדש. רצף הליכה ורכיבה על אופניים יהיה מתחת לגשר באזור זה. "פארק ירושלים" הוא חלק מרצף של שטחים פתוחים במורדות מבני הציבור ומשרדי הממשלה במתחם התכנון. חלקו האינטנסיבי, המרכז את רוב פעילות הפנאי הספורט והנופש הוא התחדשות של גן סקר הקיים, בתוספת עמק המצלבה. בצפונו של הפארק יוקם איזור הספורטק – תוספת של מגרשים רבים לענפי הספורט השונים, מתחם החלקה לגלגילות, רולר הוקי וכדומה. במרכז הפארק וישירות מול הכנסת יוקם מתחם המשחק והאטרקציות הגדול עבור ילדי העיר. מול מנזר המצלבה, תוך ניצול המבנה הטופוגרפי של המקום, הקרבה "לכיכר התרבות" ולאזורי החניה הרבים יבנה האמפי והקונכייה האקוסטית להופעות. הפעילות התרבותית שבאמפי ובכיכר מהווה את המחבר בין הפארק לרחוב העירוני. המשך הרצף הירוק של הפארק מכיוון דרום מרכז את פעילות תנועות הנוער, ומוביל בשבילי אופניים והולכי רגל ל"רחבת האגם" כמו בכל פארק עירוני בקנה מידה גדול, גם ירושלים צריכה אגם מלאכותי משמעותי כחלק מפעילות הנופש והאטראקציות עבור תושבי העיר. מיקום האגם באזור של אגן ניקוז טבעי וחיבורו לכניסה לגן הבוטאני מהווה מרכז חשוב נוסף ברצף הריאה הירוקה . לדעתנו "עמק הצבאים" צריך להישאר שמורת טבע, ללא פיתוח אינטנסיבי בתוכו. חניה ונגישות הם הכרח לפעילות עירונית מוצלחת. אנו מציעים כי דרך רופין תורחב כדי שכלי רכב יוכלו לחנות לאורכה משני הצדדים. הגישה למגרשי החניה הנרחבים, ולחניון התת-קרקעי ב"כיכר התרבות" יהיו מרחוב שדרת המוזיאונים. לפארק ירושלים יהיו מספר כניסות המובילות ישירות למרכזי פעילות. בכל כניסה תהיה חניה מוסדרת. צוות התחרות: אדר' שמעון יבגי, אדר' גלי יבגי סיטון, אד' ורד כהן.
